ברצלולה בימי קורונה

ברצלולה בימי קורנה


הולה אמיגוס! למי שלא מכיר אותי עדיין, הרשו לי להציג את עצמי- שמי עדי סרי, מתגוררת כבר מספר שנים בעיר ברצלונה- עיר האמנות הטפאס והכדורגל, ואני מדריכת טיולים בחברת ברצלולה!

היום החלטתי לספר ולהעניק לכם הצצה קטנה על חיינו, כמדריכות טיולים שאיבדו את עבודתן בעקבות נגיף הקורונה.


‏אז נתחיל מכך שכל מי שמכיר קצת את ספרד יודע- שהקצב פה איטי, מאוד איטי! פעמים רבות זה לטובה, אך לא תמיד... הכל פה זה סיאסטה, ‏‎פיאסטה ‏‎ומה שאפשר לדחות למניינה (מחר, mañana) הם דוחים למניינה - וכך גם היה לצערנו במקרה של וירוס הקורונה.


הקורונה מגיעה לספרד

‏אין ספק שענף התיירות קיבל את הטלטלה הראשונה, ומשם הדרך הייתה מהירה גם לשאר התחומים, מה שהוביל למצבינו הנוכחי. בעת כתיבת שורות אלו, ענפים רבים במשקים ברחבי העולם שותקו בשל הצעדים הקיצוניים בהם המדינות השונות נאלצו לנקוט על מנת להתמודד עם המגפה העולמית.

ישראל הייתה לאחת מהמדינות הראשונות שהשכילה ונקטה במדיניות מחמירה בנוגע לווירוס ודרכי ההתמודדות האפשריות. מדיניות ישראל גרמה לנו בברצלולה ולעוסקים בתחום התיירות בחו"ל אשר עובדים עם התיירים הישראלים, להרגיש את השפעות הקורונה הרבה לפני שהמקומיים החלו להרגיש אותן. השיח שלנו עם מטיילי ברצלולה בחודש פברואר האחרון, מעבר לסיורים ולהסברים על העיר ברצלונה היפה שלנו, היה על הוירוס שהתחיל לו בסין ותפס תאוצה... כולם התחילו להסתובב עם האלכוג'ל המפורסם ועם מודעות גבוהה להיגיינה ושלל תכשירים שונים אשר לא היו מביישים אף בית מרקחת מקומי.


לאט לאט התחלנו לשמוע על עוד ועוד הגבלות לתיירים הישראלים החוזרים לארץ, וחוקי המשחק השתנו לחלוטין כאשר בתחילת מרץ הכריזו בארץ שכל החוזרים לישראל מחויבים בבידוד של 14 ימים. כמו יתר הקולגות שלנו בענף התיירות בברצלונה העובדים עם תיירות ישראלית נכנסת לספרד, גם אנו קיבלנו מבול של ביטולים של המטיילים, ובצדק! ההזמנות פסקו ובמהרה מצאנו את עצמנו מחוסרות עבודה – שתי מדריכות workaholic שעברו בן רגע מעשייה של 100 ל-0.


ובזמן שאנחנו בברצלולה היינו מחוסרות עבודה, עוד לפני ההסגר המדיני בספרד, ועוד לפני שיתר עובדי הענפים השונים הצטרפו אלינו, ראינו שהחיים פה בברצלונה המשיכו כרגיל לגמרי.. אנשים המשיכו לצאת למסעדות, שופינג, התכנסויות באירועים המוניים שונים - והאמת, זה היה מתסכל מאוד, תחושות של חוסר אונים והתפלאות למראה השאננות וחוסר המודעות המקומית.


הכרזה על מצב חירום לאומי בספרד ותחילת ההסגר המדיני

‏‎רק באמצע מרץ הספרדים התחילו סוף סוף להתעורר מהסייאסטה שלהם. הוכרז מצב חירום בספרד והחל מה-14 למרץ כל המדינה נכנסה להסגר על מנת לצמצם את ההדבקה ולהקל על בתי החולים שעולים על גדותיהם במטופלים. כל בתי הספר, הגנים והאוניברסיטאות הושבתו. חברות שונות עברו לעבוד מהבית, אירועים וכנסים בוטלו... ומאותו הרגע הבנו שכולנו באותה הסירה. ‏‎ההבדל היחידי הוא, שבזמן שברחבי העולם כולם מסתערים על מדפי הסופרים לקנות נייר טואלט, פה בעיקר רצו לקנות בירות ויין... ‏‎כי אם כבר הגיע סוף העולם, אז לפחות שתהיה כוס יין טובה ביד – טפאסים ואלכוהול הם חלק מהתרבות פה ומסתבר שדבר לא יעצור מנהגים ישנים.


בברצלולה קיבלנו המון פניות ממטיילים שלנו שהביעו דאגה והתעניינות בשלומנו. התרגשנו מאוד וזו גם הזדמנות להגיד לכם שוב תודה על הדאגה, אנו שולחות לכולם איחולים של בריאות ורוגע, בתקווה שהתקופה הזו תסתיים כמה שיותר מהר.

צילום מסך מהטלפון של עדי

לקוחה הדואגת לשלומינו. צילום מסך מהטלפון של עדי

בנוסף, חברים רבים שאלו אם אני מתכוונת לחזור לארץ בתקופה הזו, לנוכח העובדה שגם כך מצאתי עצמי ללא תעסוקה והמצב של ספרד על פי מה שניתן לראות בכלי התקשורת בהחלט לא מרגיע. תשובתי היא שגם בימים רגילים תמיד אני אומרת שיש לי שני בתים בעולם הזה - הבית הראשון בישראל, במושב רמות בגולן שם נולדתי וגדלתי, והבית השני נמצא בעיר ברצלונה איתה יש לי סיפור אהבה ישן נושן - סבי וסבתי הגיעו מכאן וזו העיר בה בחרתי בתקופת חיי הנוכחית לבית. לא היה לי ספק שאני נשארת בברצלונה גם בתקופה קשה זו, בחירה שאינני מצטערת עליה אפילו לא לרגע אחד, ומשפחתי היקרה מישראל הבינה אותי לחלוטין. אנצל גם את הבמה הזו בכדי להדגיש שהקהילה הישראלית של ברצלונה, החברים השונים וקרובי המשפחה שיש כאן מסביבי גורמים גם הם לתחושה חמה של בית.


הסגר מדיני בספרד

בספרד, נכון להיום, אנו כבר למעלה משבועיים נמצאים בהסגר מדיני בו אסור לצאת מהבית. מותר לצאת אך ורק למטרות חיוניות- קניית מצרכי מזון ותרופות, עזרה לאנשים חסרי ישע, הליכה קצרה עם הכלב וטיפולים רפואיים דחופים. כאן לא ניתן לעשות סיבוב קצר להתאווררות או להתרחק 100 מטרים מהבית. מי שיוצא ללא סיבה הכרחית עובר על החוק, מסתכן בקנסות גבוהים ואף מאסר.


אני גרה בלב ברצלונה, ברובע הגותי, באזור הרובע היהודי. זהו מרכז העיר, אזור עמוס ושוקק חיים, ומעולם לא היה כאן כל כך שקט כמו בימים אלה. כפי שמורות ההנחיות אנו לא יוצאים מהבית, אך ורק לסופר ולשם כך מצטיידים בכפפות ומסכה. החוויה של ללכת בסמטאות הרובע הגותי השוממות, סמטאות שבבת אחת הפכו להיות ריקות מאדם היא צורמת. הסמטאות האלה בחיי היום יום הרגילים תמיד מלאות בהתרחשויות, מתפקעות בהמוני אנשים, בעיקר תיירים והליכה בהן כיום הופכת להיות חוויה מטלטלת ועצובה.

רחוב פארן המוביל לרמבלה המפורסמת ללא נחילי האדם המאפיינים אותו